כמו רבים גדלתי בתרבות של שפע אף פעם לא הרגשתי באמת חוסר
המקרר תמיד מלא ואם אין אז הולכים לקנות
הייתה לי ילדות מדהימה ואני מודה להורי על כך יום יום.
כשעברתי לגור לבד עם בת זוגתי זה היה הקו מחשבה "רק שלא יחסר"
ואז זה הגיע, התחלתי לזרוק אוכל כי היה יותר מידי
הרבה מאתנו מגיעים משם מהשולחנות העמוסים סלטים ובשר אורז עם משהו בצד לחם
וכך המסעדות שאנחנו הולכים אליהם מנות עצומות דלי של נודלס מונח על השולחן
המבורגר 7 קומות
הסופר עם מדפים מפוצצים אין מקום מבצעים של 1+5 רק תקח
כי מה הרי זה הבית ,כשיש אוכל ריח בישולים של סבתא יום שישי המטבח עם הריחות של השום והבצל
אז השאלה היא האם אנחנו באמת צריכים כמות כזאת של מזון?
ולא אני לא מדבר על הרעבה אני מדבר על להשים את האוכל במקומו
אוכל מדבר בשפה של נחמה הוא נכנס ונוגע בכל המקומות של אהבת אמא הבית
והרבה מאתנו ככה מתקשרים ומביעים הערכה ואהבה דרך אוכל
אבל אוכל הוא לא תחליף לאהבה הוא לא תחליף לחיבוק או נשיקה
זה שהמקרר שלך ריק לא אומר שחסר לך אהבה
אז איך המקרר שלי נראה?
הוא קטן בכוונה, יש בו ביצים ירקות קצת מכל דבר,ממרחים או ריבות שאריות שניתן למחזר צנצנת שימורים וזהו
ולא כי חסר או כי אני קמצן
זה כי אוכל צריך לכבד ולנהל נכון
אז הנה 5 דרכים לניהול נכון של מזון
1. יצירתיות -יש עגבניות רכות? תכין שקשוקה , נשאר אורז מאתמול? תקפיץ אותו עם קצת ירקות , תפוחי אדמה לא יפים? תכין פירה
2. תפריט - תשבו ערב אחד עם בת הזוג או המשפחה ותכתבו מה אתם אוהבים לאכול רשימה ארוכה ועל פי זה תבחרו בתחילת שבוע ותעשו קניות
3. תעשו קניות עם רשימה ולא רעבים- כך אפשר לעשות קניות בחכמה ולא בתאווה
4. תפחיתו את האכילה בחוץ- כיף לאכול בחוץ כמובן ומידי פעם רצוי אבל אוכל בחוץ הוא לא אוכל של בית הוא מנחם פחות כי הושקע בו פחות אהבה ועל כן פחות מזין
5. כן תשקיעו במוצרים עם חיי מדף -קטניות, דגנים וכו' קל לשלב אותם עם כל דבר טעים ומזין
לסיכום : יש הרבה משפחות שחסר להם משפחות נזקקות והתרבות הזאת של שפע פוגעת בהם
אנחנו צורכים יותר הסופרים ממלאים את המדפים יותר ויותר אוכל נזרק והמחירים עולים
להיות צנוע באכילה לדעת להבחין בין אכילה רגשית לבריאה(אכילה רגשית זה נושא שארחיב עליו בהמשך)
להודות על האוכל כי זה לא מובן מאליו, לזרוק כמה שפחות
וכשאתה בסופר תשאל מה אני צריך לא מה אני רוצה
שיהיה צום קל לצמים ואכילה מודעת למי שלא